לאחרונה הבנתי שאני קצת מחפפת בשגרת הריצה שלי. יום אחד היה קר, יום אחר הייתי עמוסה, אחר כך עייפה והשגרה המבורכת שבניתי במשך שנים הצטמצמה מיום ליום. היו לי הרבה שיחות עם עצמי בסגנון "מה הקטע שלך? הרי את יודעת שזה עושה לך טוב. כן, כן, ממחר חוזרת לעצמי", וכלום לא קרה. ואז הבנתי שאני צריכה לחזור למה שעובד לי הכי טוב כבר שמונה שנים – יעדים.
התקשרתי לחברה, היא אמרה שהיא מרגישה אותו הדבר וסגרנו על יעד, כזה שאנחנו יודעות שבגדול הוא אפשרי אבל אנחנו צריכות להשקיע מאוד כדי להגיע אליו. והנה תוך יום גם דאגנו לתוכנית אימונים מסודרת ודיווחים בווטסאפ על כל אימון ולא מפספסות כלום והכול נהדר.
כלומר קצת עבדתי על עצמי אבל במבחן התוצאה זה עובד מעולה, למרות שלא תחכה לנו שום מדליה בסוף ואף אחד לא ימדוד לנו קצב ולא יצלם אותנו. רק החלטה פשוטה ומחויבות אחת לשנייה שינתה את כל הוייב של האימונים שלנו. אני יודעת שלפעמים אני צריכה לעבוד על עצמי ולספר למוח שלי סיפורים כדי לזוז ולעשות דברים.
כשאני עובדת עם אנשים על הכתיבה שלהם אני מבקשת שנחליט לפחות על מטרה אחת ונקבע לה מועד ברור. זו צריכה להיות מטרה קצת לא נוחה, כזאת שדורשת מהם להתאמץ. היא לא חייבת להיות תוך שבוע ולא תוך שבועיים, אפשר גם מטרה לעוד חודשיים אבל שיהיה ברור מה עושים כל שבוע כדי להגיע אליה.
מזמינה אתכם לחשוב על מטרה אחת שווה במיוחד. זה יכול להיות גם משהו שכרגע אין לכם מושג איך להגיע אליו כמו פרסום מאמר מקצועי שלכם בעיתון או השתתפות בפודקאסט שאתם אוהבים. אחרי שתחליטו על המטרה ותסמנו אותה בבולד תכתבו את כל מה שעולה לכם שיעזור להגשים אותה וברשימה נוספת מי הם האנשים שאתם יכולים להתייעץ איתם או להיעזר בהם (כמו למשל שאני וחברה שלי שולחות אחת לשנייה עדכון על כל ריצה אחרי שמסיימות).
אם נראה לכם שאתם צריכים ללמוד משהו כדי להשיג את המטרה הזאת, תבדקו מי אנשי המקצוע שאפשר להיעזר בהם, יש לא מעט כאלו. שימו לכם מטרות מרגשות וקצת מפחידות וצאו לדרך. מבטיחה לכם שזה משתלם ובעיקר מאוד מספק.
